צלם על גלגלים

צלם על גלגלים

מאת רונן צ'רניק

יש לי וידוי: את רוב המדינה, מהצפון ועד הדרום, או כל מה שנמצא מחוץ לגבולות הבועה התל-אביבית, ראיתי לראשונה בעודי מדווש על הדבר הזה שכולנו כל כך אוהבים. ובעוד שיש כאלה שעוסקים בסבל, בקושי ובמאמץ שברכיבה, או כאלו שבעיקר שקועים במחשבות על הזלילה שקרבה ובאה בעצירה הבאה (שגם זה בסדר, גם אותי הסוגיה הזאת מעסיקה לא מעט פעמים, כחובב אוכל מושבע) - אז אותי מעסיקה בעיקר המחשבה מה יהיה הפריים הבא שאוכל לתפוס מבעד לעדשת המצלמה, ולאחריו הכמיהה כבר לשוב הביתה ולהתחיל במלאכת מיון התמונות ועריכתן, בזמן שעדי, זוגתי, רומזת לי שתורה לזכות בתשומת לב אחרי היעדרות ממושכת.

שמי רונן, בן 26 ומתגורר בתל אביב מזה כ-5 שנים. חובב אופניים (אולי קצת יותר מדי), מתנייד איתם, מתאמן איתם, מתחרה איתם וגם מצלם איתם (או יותר נכון עליהם). חובב קפה מושבע, ולצד כל אלה חולק אהבה גדולה לצילום. לצד לימודים באוניברסיטה, עובד גם בחנות האופניים OneBike Studio (ממליץ לקפוץ, יש מכונת קפה, הדבר האמיתי ולא הבלוף עם הקפסולות), ושפע של זוגות אופניים לשטוף את העיניים (ואני מבטיח שיש דברים שלא תראו בשום מקום אחר בארץ).

מאז שאני זוכר את עצמי רוכב בצורה מסודרת בקבוצת רכיבה, תמיד הייתי ידוע כצלם האישי של הקבוצה, זה שתמיד מצוייד במצלמה קטנה בכיס לצד חטיף האנרגיה, הארנק וכל שאר הפריטים החיוניים; מתרוצץ לי מאחור בחיפוש הפריים הבא כשברקע הקבוצה והרוכבים. זה לא משנה מה מזג האוויר הצפוי או מה טיב האימון, כמעט תמיד אני מצוייד במצלמה; לטעמי עדיף לצאת בסוף בידיים ריקות מאשר לפספס פריים שווה ואחר כך להצטער.

אז מה אוכל לספר לגבי הצילום עצמו והטכניקה? קודם כל, אני חייב לומר שאני עצמי עוד לומד כל יום משהו חדש, תמיד מנסה להשתפר, וכמובן משתדל לספוג כמה שיותר השראה מצלמים רוכבים אחרים אחריהם אני עוקב, ואם יש מקום אחד שאוכל להמליץ עליו יותר מכל, הרי זה הפלטפורמה האהובה עלי שהיא האינסטגרם. אפשר לומר שהצילום שלי מתחלק לשתי תקופות: לפני שהכרתי את האפליקציה, ואחרי. אוסף הצלמים שעוסקים בנישה הזאת, של צילום ואופניים, ברובו מרוכז בה ושם תמצאו את המיטב, מצלמים שמתעדים את הענף החובבני ועד המקצועי, ועד תצלומים מרגעים שרבים מאיתנו חולקים בתחום הזה, סיטואציות כאלה ואחרות שכל כך מוכרות לנו. אם לסכם, מכרה של השראה.

ואילו שאלת הארסנל, באיזו מצלמה או ציוד אני עושה שימוש כדי לצלם? ובכן, אין לי המלצה אחת גורפת, ואני נוטה לומר שכל אחד יעשה שימוש באמצעי שאיתו הוא מרגיש הכי נוח. אוסף האפשרויות עצום, יוצא לי לעקוב אחר לא מעט צלמים שרוכבים עם מצלמה גדולה ומקצועית שמתנוססת על גבם, ולחלופין יש כאלה שמסתפקים במצלמת הסמארטפון. בעוד שאחרים, כמוני, מעדיפים את האלטרנטיבה באמצע, מצלמה קטנה וקומפקטית אבל חזקה, כזאת שאפשר בקלות לדחוף אל כיס חולצת הרכיבה ולשלוף ברגע. היא גדולה וכבדה במעט יותר מפלאפון, אבל חדה ומהירה הרבה יותר. אמליץ גם לבחור אחת שיש לה עמידות בפני רטיבות ונפילות, שכן סביר שזה יקרה בשלב כזה או אחר אם תמצאו את עצמכם מרבים בצילום בזמן רכיבה.

ומה לגבי טכניקה? פה נכנס הניסיון בעיקר, כלומר היכולת לשלב בין צילום ורכיבה במקביל; ופה אני חייב להוסיף שפעולת הצילום ביד אחת והיגוי האופניים ביד השנייה אינו דבר פשוט. אבל בחלוף הזמן ועם קצת צבירת ביטחון, זה נעשה די קל ואז כל מה שנותר זה ללחוץ ולתעד את הרגע. אוכל רק לספר בקצרה על עצמי שכבר הייתי בסיטואציות בהן צילמתי בזמן דהירה ב-40 קמ"ש ויותר במסלול קריטריום בתוך פלוטון צפוף, וגם בירידות בהן המהירות הייתה כפולה. לא שחלילה אני ממליץ לכם "לנסות את זה בבית", אבל אתם מבינים לאן אני חותר - עם הניסיון תבוא גם הקלות בה ניתן יהיה לשלב בין השניים, סוג של טבע שני.

אז יאללה, צאו לרכב ולצלם קצת, אני מבטיח שזה יהיה שווה את זה.

חפשו אותי באינסטגרם ;)