כתב:רועי קאפח
מה השמות צ'יפוליני, סימוני, אוונס, ניבלי, די-לוקה, קונגו, באסו, גאטו, ויואני וסגאן אומרים לכם? נכון, הם רוכבי אופניים אגדיים אבל אנחנו מדברים על הקשר שלהם עם המותג Cannondale. כל הרוכבים הללו רכבו במשך שנים ארוכות על האופניים של המותג ולרובכם אין מושג כמה עמוקים השורשים של אופני הכביש של Cannondale בתוך הקרקע של זירות המרוצים בעולם.
לכבוד הג'ירו ד'איטליה שמתחיל השנה מישראל, הכנו לכם כמה סיפורים קטנים שמראים את הקשר של המותג ביחד עם הרוכבים שהשאירו חותם ענק בעולם הרכיבה.
קאדל אוונס, מחליף אבק באספלט
לרוכב האוסטרלי שניצח את תחרות הטור דה פראנס בשנת 2011 היתה קריירת כביש מפוארת, הוא הוביל את ניקוד הפרו-טור במשך שנים ארוכות ותמיד היווה איום בתחרויות גראנד טור. מה שרבים לא יודעים הוא שקדאל התחיל בכלל כרוכב אופני הרים ואת המעבר שלו הוא עשה בשנת 2001.
את הקריירה המקצועית שלו התחיל באופני הרים בשנת 1995 תחת פרויקט קידום ספורט של אוסטרליה. קאדל נמצא כעילוי בזכות נפח ריאה גדול מהממוצע ויכולת ספיגת חמצן בשיעור שעולה על 99.9% משאר האוכלוסיה ולכן כינו אותו בשם "הריאה". בשנת 1997 כשהוא במדי קבוצת Volvo-Cannondale מנצח קאדל את אליפות אוסטרליה וגם זוכה במדליית כסף באליפות העולם בקטגוריית רוכבים מתחת לגיל 23. בשנת 2001 קאדל עושה מעבר חד לקבוצת Saeco האיטלקית וגם שם הוא ממשיך לרכוב על אופני Cannondale ביחד עם רוכבים חזקים כמו מריאו צ'יפוליני ופאולו סלבודלי (מנצח ג'ירו).
רוכבים איטלקים משתמשים באלומיניום אמריקני
בתחילת שנות ה-2000 ייצרני האופניים התחילו לחפש תחליפים לפלדה המסורתית ממנה הכינו שלדות אופניים והתחלנו לראות את ניצני הקרבון והאלומיניום אצל יצרנים שונים. חברת Cannondale התחילו את המעבר לאלומיניום כבר בשנת 1997 ורוכבי קבוצת Saeco האיטלקית זכו לרכוב על האופניים המתקדמים דאז לפני כולם ובזמן שרוב יצרני האופניים מאיטליה התגאו בשלדות הפלדה שלהם. כאשר חברת Cannondale התחילו את החסות על הקבוצה האיטלקית הם יצאו בפרסום נרחב שיצר הרבה הדים בענף עם הכותרת הבאה: Italian Champions Are Riding American Aluminum. העקיצה של חברת Cannondale היתה כלפי השוק האיטלקי והם מראים להם שעם כל המסורת המקומית שלהם, האלופים מאיטליה בכלל רוכבים על אופני אלומיניום שמיוצרים בארצות הברית.
רוכבים עם מדי אסירים, Legalize My Cannondale
בשנת 2003 חברת Cannondale יוצאים עם שלדה חדשה בשם six13. את פירוש השם ניתן למצוא בטבלה המחזורית, 6 הוא המספר של פחמן (קרבון) ומספר 13 מסמל את אלומיניום. השלדה החדשה שילבה מוטות קרבון בתוך שלדת אלומיניום וכך נוצרה שלדה חדשה שמשלבת את היתרונות של כל חומר. בג'ירו של שנת 2003 קבוצת Saeco מחליפים את הביגוד בצבע אדום זועק ומופיעים על קו הזינוק במדי אסיר שחור-לבן עם הכיתוב Legalize My Cannondale, ובעברית: תעשו את הקנונדייל שלי לחוקיים. באותה שנה מהנדסי החברה הצליחו לגלח משקל רב מהשלדה החדשה ומשקל האופניים השלם עמד על 6.4 קילו, לכם זה אולי לא נשמע קל בטירוף אבל באותה התקופה כל זוג אופניים ששקל מתחת ל-7 קילו נחשב לקל. אז מדוע צריך לעשות את הקנונדייל שלהם לחוקיים אתם שואלים? איגוד האופניים הבינלאומי UCI מחזיק חוק מינימום של אופני תחרות שעומד על 6.8 קילו, קבוצת Saeco דרשו שחוק זה ישונה ושהם יוכלו לרכוב על האופניים החדשים והקלים שלהם באותה השנה. הקמפיין הזה היה אחד המוצלחים והמגניבים שחברת Cannondale עשו וההדים שלו המשיכו שנים ארוכות. את האופניים שלהם כמובן שאף אחד לא אישר ולכן מכונאי הקבוצה הוסיפו משקלות לכל זוג אופניים בשביל שיוכלו לפגוש את משקל המינימום שכאמור עומד על 6.8 ק"ג.
ויקום המלפפון ויכה את הגנן? סימוני-קונגו, היריבות
בשנת 2002 הגיע אל קבוצת Saeco רוכב צעיר (בן 21) ומבטיח בשם דמיאנו קונגו, הוא נודע בזכות יכולת הטיפוס שלו, רכיבת נג"ש מעולה וכוח מתפרץ. באותם שנים לקבוצה היה מנהיג אחד וברור בתחרויות השלבים השונות ובתחרות ג'ירו ד'איטליה בפרט ושמו הוא ג'ילברטו סימוני שמשנת 1999 ועד שנת 2008 סיים את הג'ירו בעשירייה המובילה כולל שני ניצחונות בשנים 2001, 2003.
בשנת 2004 קונגו, הרוכב הצעיר בן ה-23 מתחיל לאתגר את מוביל קבוצתו במהלך הג'ירו, הוא מסיים את שלבי העליות בזמנים טובים יותר ומתחיל לאיים על המוביל ואף לוקח את חולצת המוביל הכללי של התחרות. היריבות בתוך הקבוצה עולה הילוך והצדדים מנסים לשמור על גישה מקצועית מצד אחד ומצד שני הצופים רואים שמשהו לא בסדר בקבוצה. בסוף 2004 עוזב קונגו את הקבוצה ועובר אל למפרה ובצורה מאוד מפתיעה סימוני עובר איתו לשם ובג'ירו של 2004-2005 הוא מקדים אותו בדירוג הסופי במקום אחד.
קבוצת Liquigas, חממה של אלופים
בשנת 2007 חברת Cannondale חוזרת אל מתן חסות לקבוצה איטלקית, הם בוחרים בקבוצת Liquigas שהוקמה בשנת 2005 ורצים איתם קדימה. החלק המעניין בקבוצת Liquigas נוגע למספר הכוכבים שעברו בקבוצה בתקופה כל כך קצרה, שם גדלו רוכבים כמו איוון באסו, וינצ'נזו ניבלי, איליה ויויאני, גיאום בולווין (סייקלינג אקדמי), אוסקר גאטו, טד קינג, מורנו מוסר והכוכב פיטר סאגן.
בשנת 2014 הקבוצה התפרקה ואסופת הרוכבים המאוד כישרוניים עברו לקבוצות גדולות אחרות כשמורשת הקבוצה המקורית נשארה ומהדהדת באוויר. אם תשימו לב תראו שהרוכבים האלו (מלבד באסו שעבר לצד הניהולי) מובילים את הפלוטון והם הכוכבים של ההווה.